<h1>סמ"ג עשין סימן נ'</h1>
<h2>דף מה.</h2>
בפרק מי שמת (ב"ב קנ"ו א') אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לקידושין לגיטין ולחליצה ולמיאונין, פירוש בודקין לקידושין, אם קבלה קדושיה והיא בת י"ב שנה ויום אחד הרי הקידושין [קידושין] גמורים אם בדקוה והביאה שתי שערות ואם לא הביאה שתי שערות וגם אין גומות נראות במקום הראוי לשערות קידושי ספק הם וחוששין שמא נשרו וצריכה גט, בודקין לגיטין כיצד דתנן (נדה מ"ה א') בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו קנאה ואינו יכול להוציאה בגט עד שיהא בן י"ג שנה ואחר כך בודקין אותו ואין יכול ליתן גט עד שיביא שתי שערות, בודקין לחליצה כיצד אע"פ שלעניין יבום קונה יבמתו מבן תשע שנים לעניין חליצה אינו יכול לחלוץ עד שיהא בן י"ג שנה ויום אחד וגם שבדקוהו והביא סימנין, ולמיאונין בודקין כאשר בארנו למעלה ואין הלכה כרבי יהודה דאמר שצריך שיהו שערות שוכבות ונראה כמי שרבה שחור על הלבן.
<h2>דף מו.</h2>
הבת מיום שנולדה עד שתהיה בת שתים עשרה שנה גמורות היא הנקראת קטנה ונקראת תינוקת, ואפילו הביאה כמה שערות למטה בתוך הזמן הזה אינן אלא כשומא (רמב"ם אישות פ"ב ה"א) ואפילו הביאה בשנת שתים עשרה שנה. וכן הבן בשנת שלש עשרה שנה פוסק רבא הילכתא תוך הזמן כלפני הזמן במסכת נדה בפרק יוצא דופן (מ"ו א'). אבל אם הביאה שתי שערות למטה בגוף במקומות הידועות להבאת שער והיא מבת שתים עשרה שנה ויום אחד ומעלה נקראת נערה, והבאת שתי שערות בזמן הזה באותו מקום נקראת סימן התחתון (רמב"ם שם וה"ב) ונקראות בוחל כלומר שגדולות קצת כדתנן התאנים משיבחלו והוא משילבין ראשיהם ומשתנים כשמגדילים (שם מ"ז א' ורש"י ע"ש). ומאחר שהביאה השערות נקראת נערה עד ששה חדשים גמורים, ומתחלת יום תשלום הששה חדשים ומעלה נקראת בוגרת, ואין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד (רמב"ם שם). בפרק הערל (יבמות פ' א') אמרינן שאם הגיעה לשתים עשרה שנה ויום אחד ולא הביאה שתי שערות אע"פ שנראו בה סימני איילונית עדיין קטנה היא עד עשרים שנה, שאומר רבי אבהו סימני סריס ואיילונית אין עושין בהם מעשה עד שיהו בני עשרים, וכשתביא שתי שערות אפילו בשנת עשרים תהיה נערה ששה חדשים ואחר כך תקרא בוגרת (ע"פ רמב"ם שם ה"ג). היתה בת עשרים שנה ולא הביאה שתי שערות ונראו בה [כל] סימני אילונית הרי היא איילונית ואם לא נראו בה כל סימני איילונית עדיין קטנה היא, כמו שמוכיח במסכת נדה (מ"ז ב'), עד שתביא שתי שערות או עד שתהיה לה חמש ושלשים שנה ויום אחד (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ד ע"ש). הגיעה לזמן הזה ולא הביאה שתי שערות הרי זו נקראת אילונית אע"פ שלא נראית בה סימן מסימני איילונית, נמצאת למד שהאיילונית אין בה ימי נערות אלא מקטנותה תצא לבגרות (שם ה"ה). ואלו הן סימני איילונית כל שאין לה דדין ומתקשה בשעת תשמיש ואין לה שיפולי מעיים כשאר נשים, פירוש הוא (הכח) [הכף] כדברי רשב"ג (יבמות פ' ב' ורש"י), וקולה עבה ואין נכרת בין איש לאשה כדברי רבי שמעון בן אלעזר, ונחשבות גדולות הנערה והבוגרת והאיילונית כל אחת משלשתן (ע"פ רמב"ם שם ה"ו). ויש בבת סימן מלמעלה והם נקראים סימן העליון מפורשין בפרק יוצא דופן (נדה מ"ז א' ורש"י) והם סימני בגרות והוא צמל כלומר שיצאת מלאה כלומר שיש בה סימן מובהק, ואלו הן משתחזיר ידיה לאח[ו]ריה ויעשה קמט במקום הדד כדברי רבי יוסי הגלילי, ומשישחיר ראש הדד כדברי בן עזאי, ומשיתן אדם ידו על עוקץ הדד והוא שוקע ושוהא לחזור כדברי רבי יוסי (הגלילי), ומשיטו הדדים כדברי רבי עקיבא ע"כ הארבעה שבמשנה (שם), והשאר בברייתא (שם) [ואילו הן] משיפצל ראש החוטם, פירוש (רמב"ם שם ה"ז) חוטם הדד ויעשה בראשו כדור קטן כדברי רבי יוחנן בן ברוקה, ובערוך (בערך פצל) פירש משיתחיל לינקב ונראה כמפוצל, ויש מפרשים (רמב"ם שם בשם רבותיו) משיפצל החוטם עצמו, ומשיתקשקשו הדדין כדברי רבי אליעזר בן צדוק, ומשתקיף העטרה כדברי רבי יוסי, ופירש רבינו שלמה שיהא עוקץ הדד גדול ועב ומוקף עטרה, אבל ר"ח פירש (וכ"כ הרמב"ם שם) שהוא מקום הבשר התפוח שלמעלה מן הערוה לעומת הבטן ונקרא כף ומשיתמעך בשר זה ולא יהיה קשה כדברי ר"ש, כל אלו הסימנים שמנה זה דברי רבינו שלמה (עי' רמב"ם שם). אבל רבינו יעקב (שם תד"ה איזהו) פירש כי ארבעה [דברים] שבמשנה באו לפרש סימני נערות והוא בוחל ודווקא בארבעה שבברייתא מפרש אילו הן סימני בגרות ושני שיעורים של רבי יוסי יתיישבו בזה האחד בנערות והאחד בבגרות. תניא (שם מ"ח ב') אמר רבי אלעזר בר רבי צדוק כך היו מפרשים ביבנה כיון שבא סימן התחתון שוב אין משגיחים בעליון, ומפרש שם אמר קרא (במדבר ה' ו') איש או אשה כי יעשו וגומר, מה איש בסימן אחד אף אשה בסימן אחד. בא העליון עד שלא בא התחתון חכמים אומרים או חולצת או מתייבמת שאי אפשר לעליון לבא עד שלא יבא התחתון (שם מ"ח א'). ועל סימנין של בגרות שבארנו אומר שם (מ"ז ב') ששאלו את רבי ואמר הלכה כדברי כולם להחמיר, ופירש שם רבינו שלמה וז"ל איזה מאילו שתביא שוב אין אביה מפר נדריה דמחזקינן לה בבגרות נתקשקשו אע"ג שלא השחיר ראש הדד השחיר אע"ג שלא נתקשקשו וכן כולם, לשון אחר הביאה אחד מן הסימנים האלו ולא הביאה את כולם בוגרת ואינה בוגרת ואם קבל בה אביה את קידושיה וקדשה היא עצמה לאחר צריכה גט משניהם, עוד פירש שיש אומרים להחמיר, אינה ממאנת משעה שנראה בה אחד מן הסימנים הללו ואינה חולצת עד שיהו כולן, ולאו מילתא היא דאפילו לא הביאה אחד מהם גדולה היא ואינה ממאנת וחולצת שהרי כל הסימנים הללו בבגרות נאמרו כמו שאומר שם ובימי נערות היא גדולה למיאון ולחליצה שהרי הביאה שתי שערות עכ"ל. ואותו לשון שסתר רבינו שלמה הוא בספר רבינו משה בר מיימון (שם ה"ח ע"ש בלח"מ לה"ז) ופירש שעד שתביא כולן היא ספק בין נערה לקטנה ודנין בה להחמיר, ואין נראה כאשר בארנו. אמנם לדברי ר"ת (הנ"ל) יתכן אותו פירוש לד' שבמשנה אם נאמר שהלכה כדברי כולם להחמיר עולה גם על סימני נערות. הבת שילדה אחר שתים עשרה שנה אע"פ שלא הביאה סימנים לא עליון ולא תחתון הרי זו גדולה, בנים הרי הם כסימנים (שם ה"ט) כדאיתא ביבמות (י"ב ב').
עד מתי הבת ממאנת כל זמן שהיא קטנה עד שתהא נערה או עד שתוודע שהיא אילונית, [במה דברים אמורים בשלא בא עליה בעל אחר שנעשת בת י"ב שנה ויום אחד אבל הגיעה לזמן י"ב שנה ויום אחד ונבעלה אח"כ הואיל ובעילה קונה מן התורה והוה ליה ביאה זו קידושין אינה ממאנת ואינה צריכה בדיקה למיאון שחזקתה שהביאה סימנים (ע"פ רמב"ם גירושין פי"א ה"ד) והרי היא אשת איש גמורה וצריכה גט מן התורה. הרי שנבדקה ולא מצאו לה סימנין הואיל ונבעלה אחר שהגיע [הזמן] הראוי לסימנין חוששין לה שמא הביאה סימנין ונשרו לפיכך צריכה גט מספק (שם ה"ה)]. כתב רש"י בפרק יוצא דופן (נדה מ"ו א' ד"ה אבל) קטנה שלא מיאנה והגדילה והביאה שערות אע"פ שלא בא עליה משנעשית בת שנים עשר שנה ויום אחד הרי זו אינה ממאנת שהרי הגדילה והביאה שערות וצריכה גט מדברי סופרים דילמא אתי למאן הנבעלת לאחר הבאת סימנים והיא אשת איש גמורה. ועוד [נ]תן טעם בספר התרומה (סי' קל"ג) שאם בדקו ולא מצאו [סימנין] אינה ממאנת משום דפסקינן (נדה נ"ב א') גומות אע"פ שאין שערות, ומי יוכל להבחין דבר זה שלא יהא שם גומות לכך אינה ממאנת משהגיעה לכלל שנים ועוד אמרינן בפרק בא סימן (שם נ"ב ב') אפילו אחד בגבה ואחד בכריסה וא"א לעמוד על זה הילכך אפילו לא בעל אחר זמן אין בודקין אותה, וכן פסק ר"ת בספר הישר (שם תד"ה הלכה). ועוד אומר הרב ר' אלחנן דהא דאמר בפרק בא סימן (מ"ח ב') דלאחר הפרק נשים בודקות אותה היינו להחזיקה כגדולה אבל להחזיקה כקטנה להקל אינם נאמנות דכיון שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנין ולא תמאן.
<h2>דף מז:</h2>
הבן משיולד עד שיהיה בן שלש עשרה שנה נקרא קטן ונקרא תינוק ואפילו הביא כמה שערות בתוך הזמן הזה אינו סימן אלא שומא, הביא שתי שערות למטה במקומות הידועות לשער והוא מבן י"ג שנה ויום אחד ומעלה נקרא גדול ונקרא איש (רמב"ם אישות פ"ב ה"י). הגיע לזמן הזה ולא הביא שתי שערות אע"פ שנראו בו סימני סריס הרי הוא קטן עד שיהא בן עשרים שנה, הגיע לזמן הזה ולא הביא שתי שערות למטה ולא הביא שתי שערות בזקן בודקו אם נראה בו אפילו אחד מסימני סריס הרי זה סריס ודינו כדין הגדול לכל דבר (לשון רמב"ם שם הי"א ע"ש) שהלכה כרבי יוחנן שאומר כן בפרק הערל (יבמות פ' ב'). ואם לא נראה בו אחד מסימני סריס עדיין קטן הוא כדמוכח במסכת נדה (מ"ז ב') עד שיביא שתי שערות למטה במקום הראוי להם או עד שיהיה בן חמש ושלשים שנה ויום אחד (ע"פ רמב"ם שם). הגיע לזמן הזה ולא הביא [שתי שערות] הרי זה סריס אע"פ שלא נראה [בו] אחד מסימני סריס (שם הי"ב). הגיע לשנת עשרים ולא הביא שתי שערות למטה והביא שתי שערות בזקן אע"פ שנולד לו אחד מסימני סריס אינו סריס אלא הרי הוא בקטנותו עד שיראה לו כל סימני סריס כמו שפוסק התלמוד בפרק הערל, או עד שיהיה בן חמש ושלשים שנה ויום אחד (ע"פ לשון הרמב"ם שם ע"ש). ואילו הן סימני סריס המפורשים בפרק הערל (שם) כל שאין לו זקן ושערו לקוי ובשרו מחליק כדברי חכמים, ואין מימיו מעלין רתיחה כדברי רבי יהודה, וכשמטיל מים אינו עושה כיפה כדברי אביי, ושכבת זרעו דיהה ואין מימי רגליו מחמיצין כדברי י"א ורוחץ בימי הגשמים ואין בשרו מעלה הבל כדברי אחרים וקולו לקוי ואין ניכר בין איש לאשה (ע"פ רמב"ם שם הי"ג) כדברי רשב"א. וסריס זה נקרא סריס חמה בכל מקום אבל הבן שחתכו או מעכו או נתקו גידיו או ביציו כמו שהגוים עושין הוא הנקרא סריס אדם וכשיהיה בן שלש עשרה שנה ויום אחד שלא הביא סימנין למטה ונראה בו כל הסימנים למעלה הרי זה ספק בין קטן לגדול, ואם לא נבדק למטה כיון שנראו לו בו סימני גדלות מלמעלה הרי הוא בחזקת גדול (שם הט"ו ע"ש).
<h2>דף נב:</h2>
שתי שערות האמורות בבן או בבת ובכל מקום שיעורן כדי לכוף ראשן לעיקרן כדברי רבי ישמעאל, ומשיצמחו ויהו יכולות להינטל בפי הזוג כדברי רבי עקיבא עד שיגיעו לכוף ראשן לעיקרן דנין בהם להחמיר בכל מקום לפיכך בבן ובבת נחשוב אותם גדולים להחמיר הואיל וצמחו כדי להנטל בפי הזוג ונחשוב אותם קטנים להחמיר הואיל ולא הגיעו לכוף ראשן לעיקרן (ע"פ רמב"ם אישות פ"ב הט"ז) דאמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כדברי כולם להחמיר כדאיתא במסכת נדה, ורש"י פירש שכדי לקרוץ בצפורן שאמר רבי אלעזר הוא השיעור הפחות שבכולם. בפרק בא סימן אמר שתי שערות אלו צריכות שיהו במקום הערוה, ובית הערוה כולו מקום סימנין בין מלמעלה בין מלמטה בין על אברי הזרע עצמן, וצריכות להיות במקום אחד (רמב"ם שם הי"ז ע"ש במ"מ וכס"מ) כרבנן. דגרסינן שם ורבנן, אמר רב אשי עד שיהו שתי שערות במקום אחד. וכתב מורי רבינו יהודה, פר"ח וכרבנן קיי"ל לעניין חליצה אבל למיאונין בכל מקום שהיא תביא שתי שערות יש לחוש ולומר גדולה היא ולא ממאנה דהלכה כדברי הכל להחמיר (תד"ה הלכה) וכן פירש בשם גאון אחד וכן נראה לרבי עכ"ד מורי. וצריך שיהא בעיקרן גומות ואפילו שתיהן בגומא אחת הרי הן סימנים, נמצאו שתי גומות זו בצד זו ואין בהן שיער הרי אילו סימן, חזקה אין גומא בלא שיער ושערות היו בהן ונשרו (רמב"ם שם) כדברי רב מלכיו בשם רב אדא (נדה נ"ב א'). כל השנים האמורות בבן או בבת ובערכין ובכל מקום אינן לא שני החמה ולא שני הלבנה אלא שנים של סדר העיבור שהן פשוטות ומעוברות שבית דין קובעין אותם (רמב"ם שם הכ"א), מעת לעת כדאיתא בערכין (י"ח ב'). ובאותם השנים מונין לכל התורה (רמב"ם שם).
